החלטה בתיק ת"א 35572-02-12

1.         התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס של 353,237 ש"ח כנגד הנתבעים. הנתבעים 2-3 הינם  בין היתר יורשיו של הנתבע מס' 1.

2.         התובעת הינה קופה מרכזית לפיצויים.

3.         חב' אש-אורי בע"מ היתה עמיתה אצל התובעת ואשר בחשבונה היו כספים רבים.

4.         הנתבע מס' 1 שלא היה עמית אצל התובע ניצל טעות של סוכן מטעם התובעת אשר סבר כי הוא נמנע עם בעליה של חב' אש-אורי ונטל ממנה כספים תוך שהוא יודע כי אין לו כל קשר לחב' אש-אורי על אף השם הדומה. נטילת הכספי בוצעה לאחר שהנתבע מס' 1 השיג פסק דין מבית הדין האזורי לעבודה כנדרש על פי הדין ונוהלי התובעת.

5.         התובעת גילתה את מעשה המרמה לקראת סוף שנת 2011 לאחר שנציגי חב' אש-אורי פנו אליה בענין חשבונה אצלה.

6.         לאור גילוי מעשה התרמית נאלצה התובעת לשלם לחב' אורי-אש בע"מ את מלוא הכספים שעמדו לרשותה בקופה ובמקביל הגישו תביעה זו להחזר הסכום ששולם לחב' אורי-אש בע"מ.

7.         בד בבד עם הגשת התביעה ניתן לבקשת התובע צו עיקול זמני על נכסים וזכויות המגיעים לנתבע מס' 1 הכל כמפורט בבקשה מיום 20.2.12. בבקשה נטען כי צו העיקול הזמני דרוש להבטחת החזר הכספים מהנתבעים ככל שהתובעת תזכה בתביעה. אי מתן הצו עלול להכביד באופן ממשי להיפרע מהנתבעים ובכך יסוכל פסק הדין. בקשה נוספת הוגשה לאחר תיקון כתב התביעה כנגד הנתבעים 2-3 וצו עיקול זמני ניתן כנגדם.

            התובעת חזרה בבקשה על השתלשלות העניינים כפי שזו נפרשה בכתב התביעה המתוקן. לדעת התובעת יש בסיס איתן לתביעה המבוססת על מסמכים אשר יש בהם להצביע על מעשי התרמית שביצע הנתבע מס' 1 ובעיקר לאור העובדה כי ידע גם ידע כי הכספים שנטל מהתובעת אינם מגיעים לו מאחר ולא עמית אצל התובעת. הנתבע מס' 1 אף לא בחל מלהסתמך על מסמכים מזויפים והצהרות שקריות.

            התובעת מוסיפה וטוענת כי על פי ההלכה הפסוקה ככל שסיכויי התביעה להתקבל הינם גבוהים יש להפחית מדרישת מאזן הנוחות.

8.         הנתבעים הגישו בקשה לביטול צו העיקול. הבקשה נתמכה בתצהירו של הנתבע מס' 2. עיקר הטענות כנגד הצו הינם בתמצית אלו:

א.         חרף העובדה כי צו העיקול ניתן ביום 21.2.12 וכן ביום 21.10.12 הרי שעד למועד הגשת בקשה זו טרם טרחה התובעת להמציא להם את העתק הבקשה על נספחיה ואת הצו עצמו, ולפיכך מכח הוראת תקנה 370(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי. לא זו אף זו הבקשה לא הומצאה חרף ארכה של 7 ימים שניתנה לבקשת התובעת לא שם המצאת המסמכים והצו והעיקר הוא שלא ניתנו טעמים מיוחדים לארכה המבוצעת.

ב.         מבדיקה אצל שם החברות התגלה שאין חב' הנושאים את שמה ומס' ת.ז. של התובעת.

ג.          על בית המשפט בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני לחייב את התובעת בהפקדת ערובה או לפטור אותה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ד.         כתב התביעה והמסכת העובדתית המפורטת בה נוגעים כולם אך ורק כלפי הנתבע מס' 1. מאחר וכתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי הנתבעים 2-3 יש להורות על סילוק התביעה על הסף כנגדם. ,

ה.         הבקשה לעיקול זמני אינה מצביעה על חשש כבד לביצוע פסק הדין וכל הנטען בה מבוסס על עובדות בלתי נכונות.

9.         הלכה פסוקה היא כי בעל דין המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בפני שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שנזקו אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית כוחות". ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כן יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כן יקפיד פחות בית המשפט על עצם הזכות לכאורה עליה נדרש להצביע.

10.        לאור עיקרי ההלכות כמפורט בסעיף 9 לעיל ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור חקירת המצהירים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות שבפני יש לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול.

11.        מחקירתו של המצהיר מטעם התובעת עולה תמונה ברורה ולפיה פנה אכן סוכן ביטוח אל הנתבע מס' 1 וזאת לאחר שסבר בטעות כי הנתבע מס' 1 הינו הבעלים של חב' אש-אורי אשר היתה עמיתה אצל התובעת. הנתבעים מס' 2-3 שהינם בין היתר יורשיו של הנתבע מס' 1 לא עשו כל ניסיון להכחיש את גרסת התובעת כי לאביהם לא היה באופן אישי ולא באמצעות אישיות משפטית כזו או אחרת לא היה כל קשר עם התובעת ואף לא היה עמית בה. חרף זאת, פעל הנתבע לאורך כל הדרך עד לקבלת הכספים מאת התובעת כאילו הוא אכן חבר אצל התובעת וכי מגיעים לו כספים וזכויות ממנו למרות שידע כי אין הדברים כך. הנתבעים מס' 2 ו-3 לגרסת התובעת פעלו לשם הוצאה לפועל של מהלך הוצאת הכספים מהתובעת ואף לא בחל בהגשת הליך שקרי בפני בית הדין האזורי לעבודה אשר בעקבות פסק דין שילמה לו התובעת את הכספים שהיו מיועדים מלכתחילה לצד ג' ולא לנתבע.

            לטענת התובעת הנתבעים היו שותפים בפעולות הנתבע לאחר קבלת פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה לשם זירוז הכספים שהגיעו כביכול לנתבע מס' 1.